כשהמאמנת מעירה על האוכל: לדבר עם צוות הספורט

בת השלוש עשרה חוזרת מהאימון ונכנסת ישר לחדר. כשאמא נכנסת, היא מוצאת אותה בוכה. המאמנת אמרה לה, מול כל הבנות, משהו כמו: "תשימי לב למה שאת אוכלת, כי את כבר או טו טו בגיל שהבנים ירצו לצאת איתך". ואמא, באוטומט מוחלט, מתחילה לתווך: "היא בטח לא התכוונה ככה, היא כנראה רצתה להגיד ש...". ובאמצע המשפט היא שומעת את עצמה. ומבינה שהיא לא שם.

את הסיפור הזה בדיוק מביאים גרישה ואיימי משקיט בספר "הגורילה שבמטבח", פעמיים, כי הוא מכיל הכול. האמא שם עצרה באמצע המשפט, התחילה לבכות מול הבת, והתנצלה. ואז הציעה משהו מוזר: "בואי נעשה את זה מחדש. צאי החוצה, ותיכנסי שוב". והבת הסכימה. יצאה, נכנסה, ושתיהן פשוט עמדו אחת מול השנייה, בכו והתחבקו. האמא תיארה את זה כאחד הרגעים המרגשים בחייה עם הבת, ומשם, כך סיפרה, הייתה קפיצת גדילה בקשר ביניהן.