צעקתי ליד הצלחת: איך נראה תיקון טוב למחרת

ארוחת שישי אצל המשפחה, השולחן מלא בני דודים. הבן בן התשע מושיט יד לפרוסת פיצה רביעית, ואבא, בלי לתכנן, אומר בקול רם מדי: "די! תראה כמה כבר אכלת!". כל השולחן משתתק לשנייה. הילד מחזיר את היד, מסמיק, וכעבור כמה דקות קם ונעלם בחדר של אחד הדודים. בדרך הביתה הוא שותק. בלילה אבא לא מצליח להירדם. הוא יודע שזה לא היה בסדר, אבל לא יודע איך מתחילים לתקן.

חוקר ההתפתחות אדוארד טרוניק תיאר את מה שהוא קרא לו "קרע ותיקון". הוא מצא שבאינטראקציות בין הורים לתינוקות יש לא מעט רגעים של אי התאמה, ושהמפתח להתפתחות בריאה הוא לא היעדר הקרעים, אלא האיכות והתדירות של התיקונים. בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט מתרגמים את זה לשפה של הורים: אתם לא אמורים לא לפשל. אתם אמורים לחזור.