שבע בערב ואין כוח: להכיר את הטריגרים שלכם ליד השולחן

שבע בערב. אמא נכנסת הביתה אחרי יום ארוך, התיק עוד על הכתף, ובת השבע כבר עומדת ליד המזווה: "אפשר במבה?". התשובה יוצאת לפני שאמא מספיקה לחשוב: "אין במבה! כמה פעמים אמרתי לפני ארוחת ערב!". זה יצא חזק מדי, והיא יודעת. הילדה נעלבת והולכת לחדר. ובאמצע חיתוך המלפפון אמא שומעת בראש את הטון של אבא שלה, בדיוק אותו טון, מהמטבח של שנות השמונים.

תגובה אוטומטית היא תגובה מיידית שלא נובעת ממה שהילד צריך ברגע הזה, אלא ממשהו שהוטבע בנו. בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט מתארים שני מקורות עיקריים שלה. הראשון הוא בית המקור: התסריט שקלטנו בילדות, מילה במילה וטון בטון. השני הוא התפקיד הזוגי: מה שאנחנו עושים כתגובה למה שבן הזוג עשה שנייה קודם. לרוב שני המקורות מתלכדים.