"אתה תצטער אחר כך": למה ויכוח שכלי לא עובד ליד המקרר

עשר בלילה. בן הארבע עשרה פותח את המקרר, מוציא לחם, גבינה וממרח, ומתחיל להכין כריך. אמא, מהספה, לא מצליחה להתאפק: "שוב? אכלת ארוחת ערב לפני שעה. אתה יודע שאחר כך תצטער. למה אתה לא חושב רגע?". הוא לא מסתובב. "תעזבי אותי". הכריך נלקח לחדר, הדלת נסגרת, ואמא נשארת עם השאלה שחוזרת אצלה כמעט כל ערב: למה הוא לא מבין? הרי זה כל כך הגיוני.

בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט מתארים את "הפנייה לשכל" כאחד מששת מנגנוני התגובה ההוריים. ויש בה חוכמה אמיתית: רצון שהילד יתעורר, יהיה מודע, יראה את ההשלכות של מה שהוא עושה. אנחנו מדברים אל השכל כי אנחנו מאמינים בו, ובצדק.