צהרון, חטיפים ושעה ארבע: לדבר עם צוות הצהרון

ארבע וחצי. בן השבע חוזר מהצהרון, ועוד לפני שהוריד נעליים הוא פותח את המזווה בתנועה מהירה, כמעט בבהלה. "אני מת מרעב!". אחרי כמה ימים כאלה, ההורים מתחילים לשאול שאלות, ומגלים בהדרגה תמונה: ארוחת הצהריים בצהרון חטופה, כי רוצים להספיק לחצר. בשלוש וחצי מחלקים לכל ילד שקית חטיפים, "מי שיושב בשקט מקבל ראשון". ואחר כך יש סרט. והבן, מסתבר, מוותר לפעמים על ארוחת הצהריים כדי להגיע ראשון לתור של השקית.

בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט כותבים שאנשי החינוך במסגרות הם המעגל הראשון שמזין את הילד מחוץ לבית, משום שהם צמודים אליו שעות רבות ביום. הצהרון הוא דוגמה מובהקת: ילדים רבים מבלים בו יותר שעות ערות מאשר בבית, באמצע השבוע.