שבת אצל ההורים שלו: מי מדבר עם מי במשפחה המורחבת

כל שבת אוכלים אצל ההורים שלו. וכל שבת זה אותו דבר: חמותי מעמיסה לבן התשע את הצלחת, ובאמצע הארוחה אומרת משהו כמו "הילד גדל לרוחב, אה?", וצוחקת. אני מסתכלת על בעלי ומחכה שיגיד משהו. הוא שותק. בדרך הביתה במכונית אני מתפוצצת: "למה אתה אף פעם לא אומר לה כלום?". והוא עונה: "זאת אמא שלי, היא לא תשתנה". ומהמושב האחורי, הבן שומע כל מילה.

יש כאן שלושה דברים שקורים בבת אחת, ובספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט מתייחסים לכל אחד מהם. הראשון הוא המאכילנית המקורבת: סבתא שההאכלה אצלה יושבת על תמה עמוקה של נתינה וזהות, ושהדפוס שלה לא ייעלם ממשפט אחד. השני הוא ההערה על הגוף, שגם אם נאמרת בצחוק, נוחתת על הילד, והמחקר מראה שהערות כאלה מצד המשפחה פוגעות לא פחות מהערות של חברים. והשלישי הוא הריקוד הזוגי: אחד מכם מחזיק, השני נמנע, ושניכם מתווכחים במקום להתייצב יחד.