"קראו לי שמנה בהפסקה": ארבעה שלבים כשהילדה חוזרת עם כאב

בת העשר נכנסת הביתה, זורקת את התיק באמצע הסלון ופורצת בבכי. בין יבבות עולות מילים: בהפסקה, ליד המגלשות, כמה ילדים מהכיתה צחקו עליה. קראו לה "שמנה". מישהו זרק עליה קליפה של תפוז. ואמא, שעוד לא הספיקה להוריד את המעיל, מרגישה בבת אחת עשרה דברים: כעס, בהלה, עלבון, ורצון עז לרוץ לבית הספר באותו רגע.

בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה משקיט מספר סיפור מהילדות שלו, שבכוונה אינו קשור למשקל. ילד בשכונה לקח לו את האופניים, בעט בו וירק עליו. ההורים שלו, עולים חדשים, ירדו, הרימו את האופניים, ואמרו "בוא נעלה הביתה". הם לא עשו דבר נוסף. מה שנצרב בו לא היה הפחד, אלא הציפייה שלא התממשה: שייתנו לו גב.