להגיד "לא" לבקשה של אוכל בלי להפוך אותו למלחמה

חמש וחצי אחר הצהריים. בן השש עומד מול המזווה ומבקש חטיף. אבא אומר "לא, עוד מעט ארוחת ערב". הילד מתחיל לבכות, ואז לצעוק, ואז נשכב על הרצפה. אחרי חמש דקות אבא, שכבר אין לו כוח, פותח את המזווה ונותן. הבכי נעצר מיד. ובארוחת הערב הילד כמעט לא נוגע בצלחת, ואבא מרגיש שהפסיד פעמיים: גם בגבול וגם בארוחה.

ויש גרסה אחרת של אותו רגע, בבית אחר: "אסור לך! זה משמין!". הילד מוותר, אבל משהו נרשם אצלו.