גם אני הייתי ילד בררן: כשהעבר שלנו יושב ליד השולחן

אבא של עדי בן ארבעים ושלוש, וכל חייו הוא לא אוכל כבד. כשהיה בן שמונה, אמא שלו הייתה מגישה כבד עוף מטוגן פעם בשבוע ואומרת "לא קמים עד שהצלחת ריקה". הוא זוכר את השעון במטבח, את הכבד שמתקרר, את הבחילה. עד היום, כשהוא מריח כבד מטוגן, הבטן שלו מתכווצת.

עדי בת אחת עשרה, והיא לא אוכלת דגים, לא אוכלת ירקות מבושלים ולא אוכלת שום דבר "עם רוטב". אבא שלה נשבע לעצמו שלעולם לא יכריח אותה לאכול. ולכן, כבר שנים, הוא לא מגיש לה כלום ממה שהיא לא אוהבת. אמא של עדי, שגדלה בבית אחר לגמרי, מרגישה שהוא "משחרר יותר מדי", ומנסה לפצות בבקשות לטעום. והערב, שוב, הם רבים על זה אחרי שעדי הלכה לישון.