כשהילדה שואלת "אני שמנה?": איך עונים בלי לברוח ובלי לפגוע

השעה תשע וחצי בערב. הסיפור נגמר, האור כבר כבוי, ואתם קמים מהמיטה. ואז, מתוך החושך, קול קטן: "אמא, אני שמנה?". אתם קופאים ליד הדלת. בראש רצות שלוש תשובות בבת אחת: "מה פתאום, את מושלמת", "מי אמר לך את זה?!", ו"נדבר על זה מחר". אף אחת מהן לא מרגישה נכונה.

הילדה בת שמונה. אולי היום בהפסקה מישהי אמרה משהו. אולי היא שמעה אתכם מדברים על הגוף שלכם מול המראה. ואולי היא פשוט מתחילה לשים לב לגופים מסביב. היא לא באמת מבקשת מידע. היא בודקת משהו הרבה יותר חשוב: האם מותר לדבר על זה כאן, והאם היא עדיין אהובה בדיוק כמו שהיא.