בלי "תראה את אחותך": להוציא את ההשוואות מהשולחן

ארוחת ערב רגילה. בן התשע אוכל מהר, ראש למטה, כמעט בלי ללעוס. אמא, שכבר ניסתה הכול, אומרת: "תראה את אחותך, היא אוכלת לאט ויפה. למה אתה בולע?". בת השש מחייכת בגאווה ומאטה עוד יותר, בהפגנתיות. הבן מסמיק, ממשיך לאכול באותו קצב, ואחרי הארוחה, כשאמא לא רואה, בועט באחותו מתחת לשולחן. בערב יש מריבה על השלט, ואף אחד לא מקשר בינה לבין הארוחה.

בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט מתארים איך בונים בבית שיח אחר סביב גוף ואוכל, ואחד העקרונות הראשונים הוא למזער תחרותיות והשוואות. לצמצם את המילה "הכי": הכי חכם, הכי יפה, הכי מסודר, הכי "אוכל יפה". ההשוואה אולי נאמרת כדי לתת דוגמה, אבל הילד שומע משהו אחר: אחותי טובה יותר ממני, ואמא רואה את זה.