השעה המורעבת: ילדה שחוזרת מהצהרון ופושטת על המזווה

ארבע וחצי. יעל בת שש נכנסת הביתה מהצהרון, זורקת את התיק באמצע המסדרון, ועוד לפני שהורידה נעליים היא כבר במזווה. קרקרים, חטיף, עוד חטיף. אמא שלה, שמנסה במקביל להכין ארוחת ערב, אומרת "די, עוד מעט אוכלים", ויעל פורצת בבכי. בשבע, כשהארוחה על השולחן, יעל לא רעבה. היא מזיזה את האורז מצד לצד ומבקשת לקום.

וכך, כמעט כל יום, אחר הצהריים מסתיים בתחושה של כישלון: ויכוח בכניסה, ארוחת ערב שלא נאכלה, ואמא שתוהה למה דווקא בשעה הזאת הכול מתפרק.