כשהילד מסרב למאכל המשפחתי: על מסורת, געגוע ובררנות

כל יום שישי בבית של עמית בן העשר יש קובה. אמא שלו מכינה אותה בדיוק כמו שאמא שלה הכינה, עם אותה סלסלה, אותה תנועה של האצבעות, אותו ריח שממלא את הבית מהצהריים. עמית מסתכל על הקערה ואומר: "אני רוצה רק אורז". אמא שלו מנסה: "רק תטעם. זו הקובה של סבתא". עמית מושך בכתפיים. "אני לא אוהב את זה".

אחרי הארוחה, כשהיא מנקה, היא מרגישה עלבון שהיא לא יודעת להסביר. זה לא באמת על הקובה. זה על אמא שלה, שכבר לא כאן לבשל אותה. ועל הפחד שמשהו ממנה ייעלם יחד עם המתכון.