עוברים דירה: כשהדגני בוקר הופכים לעוגן היחיד בבית

הבית החדש עדיין מריח מצבע. הארגזים עומדים בכל פינה, הצלחות עדיין לא נמצאו, וכבר שבוע שלם שארוחת הערב מגיעה בשקית משלוח. ובן השבע, שתמיד אכל כמעט הכול, אוכל עכשיו רק דבר אחד: הדגנים עם החלב, בבוקר, בצהריים ולפעמים גם בערב. כשאבא מציע משהו אחר, הוא מתעקש. וכשאבא מתעקש בחזרה, הוא בוכה. "אני רוצה את הדגנים שלי."

מעבר דירה הוא אחד המעברים שמבוגרים נוטים להמעיט בעוצמתם אצל ילדים. אנחנו עסוקים בארגזים, בהובלה ובחשבונות, והילד, כך נדמה לנו, "יסתגל". אבל מבחינתו, כל העולם המוכר זז ממקומו: החדר, הדרך לגן או לבית הספר, החברים מהבניין, השכנה שתמיד אמרה לו שלום. ובתוך כל זה, הוא מחפש משהו אחד שלא השתנה.