סבתא אוספת מהגן כל יום: לבנות שותפות ולא מאבק

בכל יום, בשתיים, סבתא אוספת את בן השלוש מהגן. אצלה הוא אוכל ארוחת צהריים מלאה: שניצל, אורז, מרק, ובארבע עוגה עם תה. בחמש וחצי אמא אוספת אותו, וסבתא אומרת בגאווה: "אצלי הוא אוכל יפה! סיים הכול!". ובבית, בארוחת הערב בשבע, הוא בקושי נוגע בצלחת. אמא מרגישה מתוסכלת, וגם קצת נעלבת. ולפעמים, בלי שהיא מתכוונת, היא עונה: "אצלנו הוא לא אוכל כי את מפוצצת אותו".

בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט כותבים על המשפחה המורחבת כמעגל שבו יש לכם הרבה השפעה, ושבו אפשר לבנות שותפות אמיתית. אבל סבתא שאוספת כל יום היא כבר לא רק "משפחה מורחבת". היא אחת המזינות המרכזיות של הילד. ולכן השיחה איתה צריכה להיות שיחה של שותפים, לא של בקשה מאורחת.