כשילד מסרב לאכול: מדריך להורים

זה נורמלי: עד גבול מסוים

כמעט כל ילד עובר תקופות של סירוב אוכל. בין גיל 2 ל-6 זה שיא הבררנות. זה חלק מהתפתחות הזהות: "אני מחליט מה נכנס לגוף שלי."

הבעיה מתחילה כשהורים מגיבים בלחץ, שמגביר את הסירוב.

מה לא עובד

• כפייה, 'תאכל או...' יוצר קרב, ובקרבות אוכל הילד תמיד מנצח
• מרדפים, ריצה אחרי הילד עם הצלחת שולחת מסר שלחץ עובד
• הסחת דעת, ארוחה מול טלוויזיה עוצרת את תחושת השובע
• עסקאות, 'עוד ביס ותקבל...' מלמד שהאוכל הוא בעיה שצריך לפתור

מה כן עובד

חלוקת אחריות ברורה
הורה מחליט: מה, מתי, איפה.
ילד מחליט: כמה, ואם בכלל.

חשיפה חוזרת ללא לחץ
אוכל שמגיש לצלחת ללא ציפייה. שוב. ושוב. ו-15 הפעמים, הפלא קורה.

שבחו את המאמץ, לא את האכילה
"ניסית לטעום, זה אמיץ" במקום "כל הכבוד שאכלת".

ארוחות נעימות
צחוק, שיחה, מוזיקה, כשהאווירה טובה, הגוף נרגע ופתוח.

מתי לפנות לאיש מקצוע?

אם הילד מאבד משקל, מסרב למגע עם אוכל לחלוטין, או מראה חרדה קשה סביב ארוחות, כדאי להתייעץ עם דיאטנית ילדים או מטפל.