"אני רעבה" בדיוק כשמכבים את האור: אוכל לפני השינה

שמונה בערב. נעמה בת חמש אחרי מקלחת, בפיג'מה, אחרי שני סיפורים ושיר. אבא שלה מכבה את האור, ובדיוק כשהוא בדלת, נשמע קול קטן מהמיטה: "אבא, אני רעבה". הוא מתלבט. ארוחת הערב הייתה רק לפני שעה וחצי, והיא אכלה מעט. אולי היא באמת רעבה? הוא מכין לה פרוסה עם ממרח. היא אוכלת שני ביסים, מבקשת מים, אחר כך עוד סיפור, ואחר כך פיפי. בתשע וחצי היא עדיין ערה, והוא מרגיש שהערב נגמר בלי שהוא שם לב.

"אני רעבה" לפני השינה יכול להיות כמה דברים שונים. לפעמים זה רעב אמיתי. אם ארוחת הערב הייתה מוקדמת, אם הילדה אכלה בה מעט, או אם היה יום פעיל במיוחד, הגוף שלה באמת מבקש אוכל. ילדים צעירים זקוקים להזדמנות לאכול כל כמה שעות, ופער ארוך בין ארוחת הערב לבוקר יכול להיות ארוך מדי.