"ילד טוב, אכל יפה": כשהצלחת הופכת למבחן התנהגות

בן הארבע מסיים את הצלחת, ואבא מוחא כפיים: "איזה ילד טוב! אכלת הכול!". הילד קורן. למחרת הוא משאיר חצי מהאורז, ואבא, בלי כוונה רעה, שואל בחיוך: "מה, היום אתה לא ילד טוב?". הילד מסתכל על הצלחת, לוקח עוד שלוש כפות שהוא לא באמת רוצה, ואז אומר שכואבת לו הבטן. ובגן, כך מספרת הגננת, הוא התחיל לבשר לה בגאווה כמה הוא אכל.

הכוונה כאן טובה לגמרי. אנחנו רוצים לעודד, להראות שאנחנו רואים, לחזק משהו שחשוב לנו. בספר "הגורילה שבמטבח" גרישה ואיימי משקיט מתארים את מנגנון החיזוק החיובי בדיוק כך: יש בו חוכמה, רצון לחזק ולעודד. הבעיה היא לא העידוד, אלא הכתובת שלו.