"קשה לי לנשום, זה כואב": איך מתחילים לזוז מאפס

זו הייתה ההליכה הראשונה שלהם יחד אחרי הרבה זמן. אבא הציע, והוא, בן שתים עשרה, הסכים, קצת בהיסוס. אחרי שבע דקות, בעלייה הראשונה, הוא עצר. הפנים אדומות, הנשימה מהירה. "אני לא יכול. קשה לי לנשום. כואב לי בצד". ואבא, שרצה לעודד, אמר: "עוד קצת, יאללה, אתה יכול!". הוא המשיך עוד דקה, ואז ישב על ספסל והתחיל לבכות.

בדרך הביתה הוא אמר בשקט: "אמרתי לך שזה לא בשבילי".