נשנושי תנועה בבית: כשהדלגית במסדרון עושה יותר מכל הרצאה

ארבע וחצי אחר הצהריים. היא בת שלוש עשרה, שוכבת על הספה עם הטלפון, אותה תנוחה כבר שעה וחצי. פעם היא הייתה רוקדת בסלון, מטפסת על כל גדר, רצה לפניכם במדרגות. עכשיו נדמה שהגוף שלה נדבק לכרית. אתם עוברים לידה בפעם השלישית ומרגישים את המשפט עולה בגרון: "אולי תקומי כבר ותעשי משהו?". אתם יודעים איך זה ייגמר. היא תגלגל עיניים, תיכנס לחדר, והדלת תיסגר.

אז הפעם אתם לא אומרים כלום. אתם הולכים לסלון, פורשים מזרן, שמים שיר, ומתחילים להתמתח. עם פרצוף קצת מצחיק. בלי להסתכל עליה.