תקופת בגרויות ואין זמן לכלום: תנועה כהפסקה, לא כמשימה

תקופת הבגרויות. הבת שלכם, בת שש עשרה, יושבת בחדר מהבוקר עד הלילה. ספרים, סיכומים, לפטופ, ושקית חטיפים שמתמלאת ומתרוקנת. היא כמעט לא יוצאת מהחדר, ישנה מעט, ונראית מותשת. כשאתם מציעים "אולי תצאי קצת לאוורר", היא מתפוצצת: "אין לי זמן! אתם לא מבינים כמה חומר יש לי!".

ואתם מבינים. באמת. אבל אתם גם רואים את הכתפיים המכווצות, את העיניים העייפות, ואת הגוף שלא זז כבר שבועות.