בררנות רגילה או משהו יותר: סימנים שמצדיקים בדיקה

אביגיל בת תשע. כשהייתה בת ארבע היא אכלה פסטה, אורז, עוף, מלפפון, תפוח, יוגורט וכמה סוגי לחם. בשנתיים האחרונות הרשימה הלכה והתקצרה. העוף נעלם. אחריו התפוח. היום היא אוכלת חמישה מאכלים, ורק ממותגים מסוימים. בימי הולדת היא לא נוגעת בכלום, ולאחרונה היא מבקשת לא ללכת לחברה "כי שם אוכלים צהריים". כשמגישים לה מאכל חדש היא לא רק מסרבת, היא נלחצת, מתרחקת מהשולחן, ולפעמים מקיאה.

ההורים שלה שמעו שוב ושוב "זה יעבור", "כל הילדים בררנים", "תפסיקו להתעסק בזה". אבל משהו בבטן אומר להם שזה כבר לא אותו דבר. והם צודקים לשאול. הקשבה לתחושת הבטן ההורית, יחד עם התבוננות רגועה בעובדות, היא בדיוק מה שמאפשר לזהות מתי שלב רגיל הפך למשהו שצריך ליווי.