סוכרייה על כל מכה: כשהמתוק הופך לפלסטר

בת השלוש רצה בגינה, מועדת, ונופלת על הברך. רגע של שקט, ואז הבכי. סבתא, שישבה על הספסל, כבר שולפת מהתיק סוכרייה: "הנה, מותק, קחי סוכרייה, זה יעבור." הבכי נפסק כמעט מיד. וכשהיא נופלת שוב אחרי עשר דקות, היא כבר רצה לסבתא ומבקשת: "סוכרייה!" גם אחרי החיסון במרפאה קיבלה לקקן, וגם כשהיא בכתה כי אחיה לקח לה את הדלי.

זה נראה תמים, והכוונה מאחוריו טובה לגמרי: להקל על הכאב, לראות את הילדה מחייכת שוב. ולפעמים, סוכרייה אחת ברגע הנכון היא בדיוק מה שצריך. אבל כשהיא מגיעה בכל פעם שכואב, היא מלמדת משהו.