מרק של סבתא וימי מחלה: מתי אוכל מנחם הוא דבר טוב

היא מתעוררת עם חום, אף סתום ופנים חיוורות. בת השש לא רוצה לראות את הדגנים, לא את הכריך ולא את הפרי שאתם מציעים. "אני רוצה פתיתים," היא לוחשת. "כמו של סבתא." בצהריים היא אוכלת קערה, ואחר כך עוד אחת, מכורבלת בשמיכה מול סרט מצויר. ובפעם הראשונה ביום, היא מחייכת.

יש משהו כמעט קסום באוכל מנחם. המרק החם של סבתא, הפתיתים עם החמאה, האורז הלבן בימי בטן כואבת. רובנו גדלנו עם מאכלים כאלה, ורובנו עדיין חוזרים אליהם כשקשה. ובכל זאת, הורים רבים מרגישים אי נוחות: האם זה בסדר לנחם באוכל? האם אנחנו מלמדים את הילד "לאכול רגשות"?