גדול מדי לחיבוקים? הצורך במגע והאוכל שמחבק

פעם הוא היה קופץ עליכם בכניסה הביתה. היום, כשאמא מתקרבת לחיבוק לפני השינה, בן השתים עשרה מתכווץ קצת ואומר "נו, אמא". בסדר, הוא גדל. אבל כמעט כל ערב, בסביבות תשע, אתם שומעים את מכשיר הטוסטים. טוסט עם גבינה נמסה, ואחריו לפעמים עוד אחד. הוא אוכל אותו לאט, על הספה, מכורבל בשמיכה. ונראה שזה הרגע הכי רגוע שלו ביום.

קל לחשוב שזה "סתם רעב של ערב", ולפעמים זה באמת כך. ילדים בגיל הזה גדלים מהר, והגוף שלהם דורש. אבל כדאי להסתכל גם על הצד השני של התמונה: מה הטוסט החם הזה נותן לו, שאולי חסר לו במקום אחר?