כשאנחנו אוכלים מרגש: מה הילדים לומדים מהמטבח בלילה

זה היה יום מהגיהינום. ישיבה שהתפוצצה, מייל לא נעים מהבוס, פקק של שעה, ובבית חיכו שיעורים, כביסה וריב בין האחים. רק באחת עשרה בלילה, כשכולם סוף סוף נרדמו, אמא עומדת מול המקרר הפתוח. חתיכת עוגה, ואז עוד אחת, ישר מהתבנית, בעמידה, כמעט בלי לטעום. ואז היא שומעת צעדים. בת העשר עומדת בפתח המטבח עם כוס ריקה. "רציתי מים," היא אומרת, ומסתכלת על התבנית.

רוב ההורים מכירים את הרגע הזה מבפנים. ורבים מהם, ברגע הזה, מרגישים גל של בושה: איך אני יכולה לבקש מהילדה לא לאכול מרגש, כשאני עושה בדיוק את זה?