גם הטלפון שלנו יושב לאכול: על מסכים של הורים בשולחן

ליבי בת עשר מספרת בארוחת הערב על מה שקרה בהפסקה. "ואז המורה נכנסה בדיוק כשתמר..." אבא שלה מרים את הטלפון, מסתכל על ההודעה מהעבודה. "רגע, מתוקה, שנייה". ליבי מחכה. השנייה הופכת לדקה. כשהוא מניח את הטלפון ושואל "אז מה קרה עם תמר?", ליבי כבר מושכת בכתפיים: "כלום. לא חשוב".

שבוע אחר כך, כשאמא שלה מבקשת ממנה להשאיר את הטלפון בחדר בזמן הארוחה, ליבי עונה בדיוק את מה שאפשר לצפות: "אבל גם אבא מסתכל בטלפון".