עם החברים היא אוכלת סושי, בבית לא: למה זה קורה

רומי בת שלוש עשרה חוזרת מבילוי עם החברות ומספרת, בדרך אגב, שהן הלכו לאכול סושי. אמא שלה עוצרת באמצע קיפול הכביסה. "סושי? את? את שלא מוכנה לגעת בדג בבית?". רומי מגלגלת עיניים. "זה לא אותו דבר". "מה לא אותו דבר? אז למה בבית את לא...". רומי כבר בדרך לחדר, והדלת נסגרת.

אמא שלה נשארת עם הכביסה ועם תחושה מעורבת: שמחה שהבת שלה טועמת דברים חדשים, ועלבון קטן שזה קורה רק כשהיא לא שם. שתי התחושות לגיטימיות, ושתיהן אומרות משהו על כמה היא רוצה להיות חלק מהעולם של בתה.